<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ל'</h1>
<h2>דף יב:</h2>
לא יניח אדם פיו על הסלון וישתה מפני סכנת עלוקה. ולא ישתה מים מהנהרות ולא מן האגמי' וה"ה מן הכלים בלילה משום סכנת שברירי כך פשוט בע"ז, ופרש"י שברירי שד הממונה על הסנורים.
<h2>דף כה:</h2>
וכן אסרו להתיחד עם הגוים ולהתלוות עמהם, ולהתרפאת מהם [לקמן כ"ז ע"א] וכתבתיו בדיני גוים אחר דיני ע"ז [ני"ז ח"ו].
<h2>דף ל.</h2>
יין מבושל אין בו משום גלוי כך פשוט בע"ז פי' כל זמן שמרתיח ולא קוד'. ועוד פשוט שם יין מזוג כל זמן שיש בו טעם יין יש בו משום גלוי. והלכו' גלוי המים בין ביום בין בלילה יש בו משום גלוי דלא אמרי' אימת ישן עליו. ואין שותין מים לא מבית גוי ולא מבית אלמנה ישראלית דלא זהירי בגלוי.
<h2>דף ל:</h2>
ויין דאקרים אפי' אחר ג' ימים יש בו משום גלוי. יין תוסס והוא תוך ג' ימים אין בו משום גלוי. ומקום המטפטף עליו טיף טיף בלא הפסק אין בו משום גלוי דמתירא מקול הטפה. פי תאנה אין בו משום גלוי. ג' מיני ארס הן של בחור שוקע למטה במשקין ושל בינוני מפעפע באמצע ושל זקן צף, הילכך לא ישתה ראשון שמא של זקן הוא וכן שני וכן שלישי שמא נחש בינוני הוא ואם שתו ט' לא ישתה עשירי שמא בחור היה הנחש. מים שנתגלו לא ישפכם ברשות הרבי' ולא יגבל בהן הטיט ולא ירבץ בהן הבית ולא ישקה מהן בהמתו ולא בהמת חבירו ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו. וי"א כל מקום שיש בו סירטא אסור ובשאר מקומות מותר.
אסור ליתן מעות לתוך פיו. ירושלמי דתרומות [פ"ח ה"ג] דיש דברים אחרים כיוצא בזה כגון תבשילא תותי ערסא וסכינא גו אתרוגא או פוגלא וכל זיעת אדם סם המות חוץ מזיעת הפני' כל זה פשוט בירושלמי, והמעות אסורי' שמא יש עליהן רוק יבש של מוכה שחי' או מצורע או זיעת אדם, ותבשיל תחת המטה אף על פי שהוא עוסק בסעודה שמא יש בו דבר המזיק ואינו רואהו. וכן בירושלמי אסור למיתן פיסתא תחות דשיחיא, י"מ שאסור לשים חתיכת בשר או לחם תחת שיחיו מפני הזיעה, והרמב"ם כתב לא יתן פס ידו תחת שיחיו שמא נגע ידו במצורע או בסם רע שהידים עסקניות.
וכל העובר על אלו הדברים וכיוצא בהן ואומר אני רוצה להסתכן בעצמי מכין אותו מכת מרדות שעובר על דברי חכמים.
<h2>דף לא:</h2>
וכל השרצים יש להם ארס, של נחש ממית ושל שרצים מלקה.
<h2>דף לה.</h2>
והאידנא לא זהירי בגלוי שאין נמצאין נחשי' שומר פתאים יי'.
